מעשה באישה שרצתה לאכול תפוח אדמה. ביקשה מבעלה: הכן לי בבקשה! הלך בעלה, והשקיע בשמחה! קילף וחתך, הוסיף תבלינים, ועמל – ואליה עם התוצר המוגמר חזר. עם חיוך על הפנים, ושמחה מבפנים. אך מה נבהל כשראה את תגובתה הקשה. החלה לצעוק, אותו לבקר, והוא בתמורה, לרגע לא וויתר! תפוח האדמה התקרר, וגם הלבבות. מה עושים כשהיא רוצה טוגנים, והוא עבורה הכין אפויים!

כמה פעמים שאלתם "בא לך קפה?" ונעניתם ב"לא תודה, לא בא לי",  כשבעצם סתם רציתם לשבת ביחד. או חלמתם כל היום על ערב זוגי, ובערב הוא היה עייף והלך לישון, כי אף אחד לא טרח לספר לו על החלומות… כמה פעמים הרגשתם שלא מבינים אתכם? ביקשתם משהו וזה לא נעשה או נעשה ההיפך… והלכתם עם רגשות חמוצים, וכיווץ קטן בלב שלאט לאט גדל. מה עשיתם עם זה?

קשר זוגי הוא עוגן לחיים משמעותיים, בריאים ואיכותיים. מחקרים מראים כי קשר תומך וחזק מנבא בריאות לאורך שנים. דא עקא, שאנו מגיעים לקשר עם חלום ודמיון שאהבה גדולה פירושה ניבוי עתידות וקריאת מחשבות…

"אם הוא אוהב אותי, הוא ידע מה אני צריכה" – משפט כזה לדוגמא, גורם לנפילות ולאכזבות. ימימה אביטל הייתה אומרת: "המצפה, מצפה להתאכזב.." לעיתים קרובות כאשר אנו מדברים זה עם זו, אנחנו מסתפקים באמירות שהפרשנות הפשוטה שלהן אינה מביעה את מה שאנחנו באמת מתכוונים לומר – משפטים כגון "איך אני עייפה" (= בא לי שנכנס לחדר ביחד), "איך אני רעב" (=בואי נכין ארוחת ערב רומנטית ביחד), "מזמן לא ביקרנו את ההורים שלי" (=אני רוצה שנסע אליהם לשבת), "אתה כל הזמן בטלפון שלך" (=נורא בא לי שנשב ביחד ונדבר עכשיו), "למה את צריכה להיכנס לשיחות הזום האלה כל ערב" (=ממש בא לי ערב שקט איתך) – משפטים כאלו מאד מתסכלים אותנו כשמתייחסים אליהם בצורה פשטנית ועונים באופן פרקטי, באדישות או התרסה – "אז לכי לישון", "יש אוכל במקרר מהצהריים", "אז תקפצי אליהם מחר", "גם את הרבה בטלפון שלך" או "מה זה מפריע לך שאני נהנית?!"

כשאנו מצפים מבן/בת הזוג שלנו למשהו מסוים, כדאי שנהיה ברורים, גם אם אנחנו נשואים כבר מעל 20 שנה. לא תמיד הרמזים שלנו, או הדברים שאנו אומרים – מובנים כמו שאנחנו מצפים.  

אז אם בכל זאת ביקשתם, ועדיין דברים נעשו אחרת ממה שציפיתם, אני מציע לשאול את עצמכם שתי שאלות מרכזיות:

האם הייתי ברור/ה מספיק?  האם אפשר להבין את הדברים אחרת ממה שהתכוונתי?

לרוב הנטייה שלנו היא להאשים את השני בכך שהוא או היא לא הבינו אותי כראוי, להשליך עליו או עליה את רגשות התסכול שלנו ולהקל על עצמנו. ובדרך כלל המטרה הנוחה ביותר לכך היא, איך לא…האדם הקרוב אלינו ביותר! אז רגע אחד לפני שאתם כועסים כי לא הובנתם נכון, תעצרו, תחשבו על מה שקרה, ותנסו לברר מה החלק שלכם בזה: אולי לא הבהרתם את עצמכם כראוי? אולי לא הייתם מספיק ברורים? ואם בכל זאת קיימת בכם צפייה שיבינו אתכם גם כשאתם רומזים, אז למה לא לצפות שבן או בת הזוג שלי ידעו את מספרי הלוטו הקרובים?? אולי זה מעט שונה, אבל גם די דומה…

ואם אתם מהצד השני. אתם "ההוא" או "ההיא" שנתבקשתם לעשות משהו אך לא הבנתם נכון – אל תכעסו בחזרה כשכועסים עליכם.  תגלו אמפתיה כלפי התסכול, ותנו לכעס להתעמעם.  ואז תסבירו בקול רך שכנראה לא הבנתם נכון. ואתם מתנצלים. נכון שזה קצת פוגע באגו לומר את זה, אבל אגו בדרך כלל לא מועיל לזוגיות. נניח אותו רגע בצד, ונבין שבן/בת הזוג שלנו מאוכזב או מתוסכל, וננסה להיות בצד המרגיע.

בפעם הבאה שתרגישו שלא מבינים אתכם, ותגובתכם הראשונה תהיה כעס או אכזבה, תעצרו רגע, קחו נשימה עמוקה– ותנסו לחשוב אם לא הייתם טועים בעצמכם באותה מידה…

ואז תסבירו מה רציתם ולמה התכוונתם.